<h1>כל בו הלכ' נשיאות כפים סימן קכ"ח</h1>
<h2>דף לח.</h2>
וצריך באלו הברכות ששה דברים סימן להם לע"ן קפ"ש. פי' צריך לברך בלשון הקדש. עמידה. נשיאו' כפי'. קול רם. פני' כנגד פני'. שם המפורש במקדש אבל לא בגבולין. וכבר כתבנו שקודם שיתחילו הכהנים לברך ש"צ קורא להם ואומר בקול רם כהנים. ואם היה הכהן המברך אחד מתחיל לברך מעצמו ואין צריך לשליח צבור לקרותו אבל מקרא אותו מלה מלה כמו שכתבנו. וכת' ה"ר יצחק ז"ל ומיהו נהגו עמא דבר לקרו' אף ליחיד. ועוד נוכל לומ' שאם אין היחיד נושא כפיו כשאומ' לו אינו עובר בעשה דכתיב להם. ומשתדלין שיהיה המקר' אותן מישראל שנאמר אמור להם מכלל שאין המקרא מהן.
וכשמתחילין לברך הצבור כורעין על ברכיהם. ומבליעים פסוקים אלו פסוק אחד על כל מלה ומלה כשהכהנים מנגנין בה. יברכך יברכך ה' מציון עושה שמים וארץ. ה' ה' אדננו מה אדיר שמך בכל הארץ. וישמרך שמרני כאישון בת עין בצל כנפיך תסתירני ואחר כך עונין אמן. יאר אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה. ה' ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת. פניו פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם. אליך אליך נשאנו את עינינו היושבי בשמים. ויחנך הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גברתה כן עינינו אל ה' אלהינו עד שיחננו. ועונין העם אמן. ישא ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלהי ישעו. ה' ה' חנינו לך קוינו היה זרועם לבקרים אף ישועתינו בעת צרה. פניו אל תסתר פניך ממנו ביום צר לנו הטה אלינו אזנך ביום נקרא מהר ענינו. אליך אליך ה' נפשנו נשא. וישם ישימו לאדני כבוד ותהלתו באיים יגידו. לך לך ה' הגדולה והגבור' והתפארת והנצח וההוד. שלום בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרו' אמר ה' ורפאתיו. ועונין אמן.
<h2>דף לח:</h2>
וחלל לא ישא לפי שאינו בכהונו אבל כל כהן שאין בו אחד מכל הדברים האלה אף על פי שאינו חכם ואינו מדקדק במצות או שהיו הבריות מרננות אחריו או שלא היה משאו ומתנו בצדק הרי זה נושא כפיו ואין מונעין אותו לפי שזאת מצות עשה על כל כהן ואין אומרי' לאדם רשע הוסף רשע והמנע מן המצות. ואל תתמה ותאמר מה תועיל ברכת הדיוט שאין קבול הברכה תלוי בכהני' אלא בהקב"ה שנאמ' ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. הכהנים כשאין בהן הדברים שכתבנו שמונעין נשיאו' כפים עושין מצוה והקב"ה מברך עמו ישראל כחפצו.
צבור שלא היה בו כהן אלא שליח צבור לבדו לא ישא את כפיו ואם היה מובטח שישא את כפיו וחוזר לתפלתו רשאי. ולעולם נשיאות כפים בעשרה וכהני' מן המנין. בית הכנסת שכלם כהנים נושאין כפיהם ולמי הם מברכין לאחיהם שבצפון ולאחיהם שבדרום והנשים והטף עונין אחריהם אמן. ואם נשארו שם עשר' כהנים יותר על אלו שעלו לדוכן העשרה אומרי' אמן והשאר מברכין. עם שאחרי הכהנים אינן בכלל הברכה והעומדין מצדיהן הרי הן בכלל הברכה. ואם היתה מחיצה בין הכהנים ובין המתברכין אפילו של ברזל הואיל ופניהם מול פני הכהנים הרי הן בכלל הברכה. צבור שאין בהן כהן כלל כשיגיע שליח צבור לשים שלום אומר אלהינו ואלהי אבותינו וכו' עד ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם ואין העם עונים אמן כלל. ואחר כך אומר שים שלום. כהן שלא עקר רגליו בשעה שאומר החזן רצה שוב אינו עולה באות' תפלה אבל עקר רגליו לעלות אף על פי שלא הגיע לדוכן עד אחר עבודה הרי זה עולה ומברך.
<h2>דף לט.</h2>
וצריך שיטול ידיו עד הפרק קודם שישא כפיו ואם לא נטל לא ישא.
וכן כהן שנשתמד לעבוד' זרה אף על פי שחזר בו לא ישא כפיו לעולם. וכן פסק הבהיר. והביא ראיה מפרק בתרא דמנחות כהנים ששמשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש והרי הן כבעלי מומין ואוכלין בקדשי'. ומזאת הראיה עצמ' מתיר רש"י אחר שחזר בתשובה לעלו' לדוכן כמו כהן בעל מום שמותר לעלו' לדוכן רק שלא יהא המום בידים. אמנם הר"מ אומר שאין לו לעלות לדוכן ואם עלה מעצמו אין לו למחות. ואליבא דכולי עלמא מותר לקרות הבן ראשון בספר ולעלות לדוכן אף על פי שלא חזר אביו בתשובה. וה"ר גרשום ברבי יהודה ז"ל כתב בתשובה שאלה אחר שהביא ראיות הרב' לדבריו הלכך מכל הטעמים האלה כהן שנשתמד ועשה תשובה הרי הוא כשאר אחיו הכהנים לעלות לדוכן ונושא את כפיו וקורא ראשון בתורה ע"כ. ורבינו גרשום פסק בתשובה אחרת שישא כפיו. ושאר העבירות אין מונעין בו.
<h2>דף לט:</h2>
כיצד היא נשיאות כפים בגבולין בשעה שיגיע שליח צבור לעבודה כשיאמר רצה כל הכהנים העומדים בבית הכנסת נעקרין ממקומם והולכין ועולין לדוכן ועומדין שם והופכין פניהם עד שישלים שליח צבור הודאה וכשישלים מחזירין פניהם כלפי העם ופושטין אצבעותיהם ומגביהין ידיהם כנגד כתפיהם ומתחילין ואומרין בשעה שעוקרין רגליהם לעלות לדוכן. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתהיה הברכה הזאת שצויתנו לברך עמך ישראל ברכה שלימה ואל יהא בה מכשול מעתה ועד עולם. וקודם שיחזיר פניו לברך את העם מברך בא"י אמ"ה א"ק בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה. ואח"כ מחזיר פניו לצבו'. ומתחיל שליח צבור לקרותן מלה מלה ומתחילין יברכך ושליח צבור מקרא אותן מלה מלה והן עונין שנאמר אמור להם עד שמשלימין פסוק ראשון וכל העם עונין אמן. וחוזר שליח צבור ומקרא אותן פסוק שני מלה מלה עד שישלימו פסוק שני וכל העם עונין אמן. וכן בפסוק שלישי. וכשישלימו הכהנים שלש' פסוקים מתחיל שליח צבור בברכה אחרונה של תפלה שהיא שים שלום והכהנים מחזירין פניהם כלפי ההיכל ואחר כך כופפין אצבעותיהם ועומדים שם בדוכן ואומרים רבונו של עולם עשינו מה שגזרת עלינו עשה עמנו כמו שהבטחתנו השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו' וכשיגמור שליח צבור הברכה חוזרין למקומן. וכשהן מחזירין פניהם מן הצבור מחזירין אותן דרך ימין וכן בכל החזרות. (לפיכך החזן) [והחזן] מקר' אותן מלה מלה שלא יטעו לפי שהן מנגנים מאד בכל מלה ומלה וכיון שכן יהיה קרוב לטעות וזהו הסדר שליח צבור אומר בניגון אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו וכו' עד כאמור. ומגביה קולו ואומר כהנים. ומגביה קולו ואומר יברכך והם אומ' אחריו גם כן יברכך בקול ערב ובניגון גדול וכן כל מלה ומלה עד תום כל הברכה כמו שכתבנו. ואין החזן עונה אמן כשאר העם אחר הפסוקים כדי שלא יטעה. ואינו מקרא להם עד שיכלה הדבר מפיהם. ואינו רשאי להיות מקרא להן עד שיכלה אמן מפי הצבור. ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה עד שיכלה מפי המקרא. ואין הצבור עונה אמן עד שתכלה הברכה מפי הכהנים. ואין הכהנים מתחילין בברכה עד שתכלה אמן מפי הצבור. ואין הכהנים רשאין להחזיר פניהם מן הצבור עד שיתחיל ש"צ שים שלום. ואין רשאין לעקור רגליהן ממקומן עד שיגמור ש"צ שים שלום. ואין רשאין לכוף קשרי אצבעותיהן עד שיחזרו פניה' מן הצבור.
<h2>דף מ.</h2>
מתקנת רבן יוחנן בן זכאי שלא יעלו הכהנים לדוכן בסנדליהן אלא עומדין יחפין.
